הפער בשפה
אחרי שנה הוא כבר מדבר עברית עם החברים, ואתם עוד באולפן. הוא זה שמתרגם בקופת החולים, בבנק, באספת הורים. זה עוזר, וזה גם הופך קצת את התפקידים.
יש מתבגרים שחווים את זה כגאווה, ויש כאלה שחווים את זה כנטל. לרוב, קצת משניהם.
בית הספר הישראלי
ישיר יותר, רועש יותר, קודים אחרים מול המורים, והבגרויות מגיעות מהר. תלמידה טובה בצרפת יכולה למצוא את עצמה אבודה, משועממת, או כזאת שכבר לא מעזה להצביע.
זו לא שאלה של אינטליגנציה. זו שאלה של שפה, ושל מקום.
ושל זמן."אני לא בבית בשום מקום"
צרפתי מדי בשביל הישראלים, ישראלי מדי בשביל בני הדודים שנשארו בצרפת. התחושה הזאת חוזרת הרבה. אין בה שום דבר חריג. אבל כשהיא מתקבעת, היא יכולה להזין חרדה, הסתגרות או כעס.
ההורה שכבר לא מבין את הקודים
המסיבות, קבוצת הוואטסאפ של הכיתה, הצו הראשון שמגיע בסביבות גיל 16 וחצי. לא תמיד ברור מה נורמלי פה ומה לא. וקשה להציב גבולות כשמטילים ספק בנקודות הציון של עצמכם.
ויש גם מה שלא נאמר: העייפות מלהתחיל הכול מחדש, הגעגוע למה שנשאר שם, הספקות לגבי ההחלטה עצמה. הילדים מרגישים את זה, גם בלי מילים.
מתי לדאוג
סימנים שכדאי לקחת ברצינות
- סירוב ללכת לבית הספר כמה ימים ברצף.
- הפסקה של קשר עם כולם, גם ברשת.
- שינוי גדול בשינה או בתיאבון.
- התפרצויות כעס תכופות או אלימות.
- אמירות כמו "אני לא שווה כלום" או "עדיף שלא אהיה פה". במקרה כזה, אל תחכו: ער״ן, 1201.
אפשר לכתוב לי בעברית או בצרפתית. נחליט יחד מאיפה מתחילים.
מרינה עונה באופן אישי, בדרך כלל תוך 24 שעות. בלי התחייבות.
איך אני עובדת עם משפחות עולים
עם המתבגר, בעברית או בצרפתית, לפי מה שבא. עם שני ההורים, בשפה שנוחה להם. מתחילים ממה שקורה עכשיו, עם מטרות מעשיות: לחזור ללימודים, להחזיר קשר בבית, להוריד את החרדה.
עבדתי במרפאה דוברת צרפתית למשפחות עולים מצרפת. אני מכירה את המצבים האלה היטב, וגם אני עברתי ממרסיי לירושלים.
איך נראית הדרכת הורים