את מחזיקה את כולם. ומי מחזיק אותך?

מה שאני שומעת הרבה

"מבחוץ הכול בסדר. אני מסתדרת. ואני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עצרתי."

"כשאני חוזרת בערב, לא נשאר לי שום דבר בשבילי."

"מאז העלייה אני מסתדרת בעברית, אבל לא מרגישה בבית בשום מקום."

"אומרים לי שאני צריכה להיות מרוצה. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה."

מה מביא את הנשים שאני פוגשת

חרדה, התקפי פאניקה, ראש שלא מפסיק. תשישות והתחושה שאף פעם לא עושים מספיק. תקופה של עצב שמתמקמת. אבל, או אירוע שמעולם לא באמת דיברו עליו. פרידה, עזיבה, שלב חדש.

ולעיתים קרובות, העלייה: להתחיל הכול מחדש בשפה אחרת, רחוק מהמשפחה ומנקודות האחיזה, ובמקביל להמשיך לשאת את אלה של אחרים.

כל מה שאני מלווה

איך אני עובדת

מתחילים בהבנה של מה קורה, מה כבר ניסו, ומה כבד יותר עכשיו. אחר כך קובעים יחד מטרות. בודקים באופן קבוע שמתקדמים, ומתאימים לפי הצורך. את יודעת לאן הולכים.

לא טיפול בלי סוף ובלי כיוון.

אני משתמשת בגישות מוכרות, שנבחרות לפי מה שמביא אותך: CBT, DBT, AEDP, טיפול סכמה, מיינדפולנס. הסבר פשוט עליהן כאן

בשפה שלך

יש רגשות שאפשר להגיד רק בשפת האם. אחרים יוצאים בקלות יותר בשפה שלמדנו. בפגישה מדברים צרפתית, עברית, או עוברים מאחת לשנייה. נולדתי במרסיי ועברתי בעצמי את המעבר לישראל: הסיפור שלי.

בפועל

את דווקא הורה למתבגר?

הדרכת הורים · מטפלת רגשית למתבגרים בירושלים

במצב חירום