מרינה, בין מרסיי לירושלים.

למה המקצוע הזה

בשבילי טיפול רגשי הוא קודם כול שליחות. חשוב לי מאוד ללוות אנשים ברגעים שבהם הם מרגישים אבודים, עייפים, או פשוט מוצפים ממה שהם עוברים.

אני מאמינה שלפעמים צריך לעצור, לתת מקום למה שמכביד, ולשים מילים על מה שמרגישים, כדי להמשיך הלאה בראש שקט יותר.

מה שנוגע בי בעבודה הזאת הוא לראות שתמיד אפשר למצוא שוב קצת קלילות, להבין מה גורם לכאב, ולבנות לאט לאט יום-יום שמרגישים בו טוב יותר.

שתי שפות, שתי ארצות

עשיתי בעצמי את המעבר מצרפת לישראל. אני יודעת מה זה ללמוד שפה כמבוגרת, לחפש נקודות אחיזה, להרגיש לפעמים קצת בצד. ואני רואה כל יום מה זה דורש ממשפחות, במיוחד כשהילדים מתקדמים מהר יותר, או לאט יותר, מההורים.

בטיפול מדברים בעברית, בצרפתית, או בשתיהן. הרבה מתבגרים מדברים איתי בעברית, וההורים שלהם בצרפתית, וזה בסדר גמור.

איך אני עובדת

אני לא מאמינה בטיפול שבו מדברים חודשים בלי לדעת לאן הולכים. מציבים יחד מטרות, עוקבים אחריהן, מתאימים. אני עובדת בגישות מוכרות (CBT, DBT, AEDP, סכמה, מיינדפולנס) ובוחרת ביניהן לפי האדם. וכשמדובר במתבגרים מתחת לגיל 18, שני ההורים שותפים לעבודה.

הגישה שלי בפירוט

מחוץ לקליניקה אני מחליקה על הקרח. שם לומדים משהו שאני פוגשת הרבה בטיפול: שיווי משקל לא בא מזה שנמנעים מליפול, אלא מזה שלומדים לקום.

ונופלים קצת פחות בכל פעם.