איך זה נראה ביום-יום
הוא ישן עד הצהריים בשבת, וגם אז הוא עייף.
היא הפסיקה עם הריקוד. אחר כך עם היציאות. אחר כך הפסיקה לענות להודעות.
הוא עונה "לא יודע" על הכול. והוא באמת לא יודע.
ואתם, כמבוגרים, עושים את כל מה שצריך. אבל בפנים הכול אפור כבר חודשים.
אצל מתבגרים, דיכאון נראה הרבה פעמים כמו עצבנות, ולא כמו עצב.
מתי לדאוג
סימנים שכדאי לקחת ברצינות
- יותר משבועיים של מצב רוח ירוד, הסתגרות או עצבנות.
- שינויים בולטים בשינה, בתיאבון, בלימודים.
- ויתור על פעילויות שהיו חשובות.
- משפטים כמו "אני לא שווה כלום" או "יהיה טוב יותר בלעדיי". במקרה כזה, אל תחכו: ער״ן, 1201.
איך אני עובדת על זה
- במצב משבר מתחילים מביטחון: תוכנית מעשית, אנשים שצריך לעדכן, מה עושים אם זה מחמיר. במידת הצורך אני מפנה גם להערכה רפואית.
- אחר כך, בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, מחזירים תנועה: פעולות קטנות שבוחרים יחד, שמחזירות לאט אנרגיה והנאה.
- עובדים גם על המחשבות שמכבידות, ובעזרת DBT על הדרך לעבור את הרגעים הכי קשים.
מה ההורים יכולים לעשות כבר הערב
- לשאול ישירות אם אתם מודאגים: "קורה לך לחשוב על לא לחיות?" לדבר על זה לא מעלה את הסיכון. זה פותח דלת.
- להציע משהו קטן לעשות יחד, בלי ציפייה לתוצאה: הליכה, ארוחה, סידור.
- לשמור גם על עצמכם. ללוות מישהו בדיכאון זה מתיש.
אפשר לכתוב לי בשבילכם או בשביל הילד.
כתבו לי בוואטסאפ(נפתח בוואטסאפ)
מרינה עונה באופן אישי, בדרך כלל תוך 24 שעות. בלי התחייבות.