איך זה נראה ביום-יום
בארוחת הצהריים הוא יושב לבד, עם אוזניות.
הוציאו אותה מקבוצת הוואטסאפ של הכיתה, ואף אחד לא אמר לה למה.
הוא מתרגל בראש מה להגיד, וברגע האמת לא יוצא כלום.
ואתם, כמבוגרים, מסרבים להזמנות, ואז מרגישים לבד בסוף השבוע.
אחרי עלייה זה נפוץ עוד יותר: הקודים שונים, והשפה מוסיפה מחסום.
מתי לדאוג
סימנים שכדאי לקחת ברצינות
- אין יותר חברים בכלל, לא בבית הספר ולא ברשת.
- לעג או הדרה שנמשכים (בריונות).
- סירוב ללכת לבית הספר בגלל תלמידים אחרים.
- פחד ממה שיחשבו שמונע לדבר, לאכול בפני אחרים, להשתתף.
אם יש חשד לבריונות, עדכנו גם את בית הספר: זה לא תפקיד של הילד להתמודד עם זה לבד.
איך אני עובדת על זה
ב-CBT עובדים על הפחד משיפוט, ומתאמנים בפגישה: להיכנס לשיחה, להגיד לא, להגיב להערה. עם מתבגרים שהגיעו לא מזמן, מפענחים יחד את הקודים החברתיים הישראליים.
מסתכלים גם על מה שהאדם חושב על עצמו, כי לעיתים קרובות שם זה מתחיל.
מתאמנים יחד, לפני שעושים את זה באמת.מה ההורים יכולים לעשות כבר הערב
- לשאול איך היה בהפסקה או בארוחת הצהריים, לא רק בשיעורים.
- ליצור הזדמנויות קלות: להזמין חבר אחד, פעילות שבה עושים משהו יחד ולא רק מדברים.
- לקחת ברצינות את מה שהוא מספר, גם אם זה נשמע קטן.
אפשר לכתוב לי בשבילכם או בשביל הילד.
כתבו לי בוואטסאפ(נפתח בוואטסאפ)
מרינה עונה באופן אישי, בדרך כלל תוך 24 שעות. בלי התחייבות.