איך זה נראה ביום-יום
מבקשים ממנו לכבות את המסך. אחרי חצי דקה הוא צועק והטלפון עף.
היא טורקת את הדלת, ושומעים את הבכי דרך הקיר.
אחר כך הוא מתנצל, מתבייש, מבטיח. ובשבוע שאחרי זה חוזר.
ואתם, כהורים, הולכים על ביצים כל היום כדי למנוע את ההתפרצות הבאה.
מתי לדאוג
סימנים שכדאי לקחת ברצינות
- ההתפרצויות תכופות ונמשכות זמן רב.
- יש אלימות: חפצים שנשברים, מכות, או פגיעה בעצמו.
- כל המשפחה מתארגנת סביב מצב הרוח של אחד.
- המתבגר אומר שהוא לא מזהה את עצמו, ש"הוא הופך למישהו אחר".
איך אני עובדת על זה
בגישת DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי), שפותחה בדיוק לרגשות עוצמתיים. לומדים מיומנויות מעשיות מאוד:
- לזהות את העלייה לפני הפיצוץ;
- לעבור רגש חזק בלי לשבור כלום, לא בחוץ ולא בפנים;
- לבקש את מה שצריך בלי לצעוק;
- לתקן אחרי.
עם מתבגרים, ההורים שותפים לעבודה. הם לומדים את אותם כלים, כדי לדבר באותה שפה בבית.
אותם כלים, לכולם.מה ההורים יכולים לעשות כבר הערב
- בזמן ההתפרצות: פחות מילים. להנמיך את הקול. להישאר במרחק, אבל נוכחים. מדברים אחר כך, אף פעם לא תוך כדי.
- אחרי: לתת שם לרגש בלי להצדיק את המעשה. "היית ממש כועס. ובכל זאת, לא זורקים את הטלפון."
- לשים לב מה קורה לפני ההתפרצויות (עייפות, רעב, מסכים, מעברים). לעיתים קרובות אפשר לפעול מראש.
כתבו לי את הגיל של הילד ומה קורה בבית.
כתבו לי בוואטסאפ(נפתח בוואטסאפ)
מרינה עונה באופן אישי, בדרך כלל תוך 24 שעות. בלי התחייבות.