1. החודשים הראשונים: כשההתלהבות יורדת
בהתחלה הכול חדש. ואז מגיע הרגע, לרוב כמה חודשים אחרי העלייה, שבו החידוש כבר לא מחזיק. החברים מחו״ל עונים לאט יותר. הימים בבית הספר ארוכים כשמבינים מילה אחת מתוך שלוש.
היא, שהכי רצתה לעלות, אומרת עכשיו כל ערב שהיא רוצה "לחזור הביתה".
מה עוזר: לא לקחת את המשפטים האלה מילה במילה, וגם לא להתווכח איתם. "אני מבינה שחסרה לך צרפת. גם לי לפעמים." ולשמור על קשר חי עם מה שנשאר שם.
2. בית הספר: כשתלמיד טוב נופל
לבית הספר הישראלי יש קודים משלו: ישיר יותר, רועש יותר, יחסים אחרים עם המורים, והבגרויות מגיעות מהר. מתבגר שהצליח בחו״ל יכול למצוא את עצמו אבוד, משועמם, או כזה שכבר לא מעז להשתתף.
מה עוזר: להיפגש מוקדם עם המחנך או המחנכת, לברר על ההתאמות לעולים חדשים, ולהסתכל על הציונים כמדד לשפה, לא לאינטליגנציה.
זו לא שאלה של רמה.3. החברים: כשהוא משתלב מהר, או בכלל לא
יש מתבגרים שמשתלבים במהירות, וההורים מרגישים שהם מאבדים אותם: מדברים עברית בינם לבין עצמם, יוצאים עד מאוחר, עם קודים אחרים. ויש כאלה שנשארים לבד, דבוקים לטלפון ולחברים מחו״ל.
מה עוזר: במקרה הראשון, להישאר סקרנים ולא חשדנים ("תסביר לי איך עובדות פה המסיבות?"). במקרה השני, ליצור הזדמנויות פשוטות: תנועת נוער, חוג ספורט, חבר אחד שמוזמן הביתה.
4. הבית: כשהתפקידים מתהפכים
הוא מתרגם לכם בקופת החולים, בבנק, באספת ההורים. הוא מבין יותר טוב מכם מה קורה. זה יכול לגרום לו גאווה. זה יכול גם להכביד עליו, ולטשטש מי מחליט.
"אתם לא יכולים להבין, אתם אפילו לא מדברים עברית."
מה עוזר: לשמור על המקום שלכם כהורים, גם כשאתם מטילים ספק בנקודות האחיזה שלכם. לא צריך לשלוט בשפה כדי להציב גבולות. ולהקל על המתבגר כשאפשר: מתורגמן, חבר, עובדת סוציאלית במקומו בפגישות רגישות.
מזהים את עצמכם באחד הרגעים האלה? כתבו לי.
מרינה עונה באופן אישי, בדרך כלל תוך 24 שעות. בלי התחייבות.
5. הצו הראשון: כשהזהות חוזרת לשולחן
בסביבות גיל 16 וחצי מגיע הצו הראשון. להרבה משפחות עולים זה רגע משמעותי, לפעמים מדאיג. אצל המתבגר, הוא מחזיר לא פעם שאלה ישנה: "רגע, מאיפה אני בעצם?" צרפתי מדי בשביל הישראלים, ישראלי מדי בשביל בני הדודים בצרפת.
מה עוזר: לדבר על זה בפתיחות בבית, בלי לחכות למכתב. להקשיב למה שהוא מדמיין, למה שמפחיד אותו, למה שהוא גאה בו. ולקבל שהתשובות שלו לא חייבות להיות שלכם.
מתי לפנות לעזרה
אם אחד הרגעים האלה מתקבע (סירוב ללכת לבית הספר, הסתגרות, התפרצויות, עצב שנמשך), אל תישארו לבד. למשפחה דוברת צרפתית, האפשרות לדבר עם ההורים בצרפתית ועם המתבגר בעברית משנה לא פעם הרבה. עלייה ומתבגרים: איך אני עובדת